החלטה בתיק רע"א 45706-07-11

1.         בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא (כב' השופטת מ' אביב) מיום 7.7.2011, אשר הורה כי צו מניעה ארעי שניתן במעמד צד אחד, המונע המשך בניית פיר מעלית, יעמוד בתוקפו עד לסיום ההליכים בתיק. המבקש והמשיב הם שכנים, שדירותיהם גובלות זו בזו (קיר משותף) ברח' דובנוב בירושלים.

2.         בבקשה נטען כי שגה בית משפט קמא בקביעותיו, מהן משתמע שהבניה לא נעשית על-פי היתר, וכן שגה בכך שלא קבע כי אין מקום לצו מניעה, מאחר שמדובר במעשה עשוי בעיקרו ומאחר שהמשיב השתהה בהגשת הבקשה. עוד נטען, שככל שיש למשיב טענות לגבי ההיתר שניתן, עומדים לפניו סעדים חלופיים, ובעיקר - פנייה לרשויות התכנון, וכן נטען כי הנזק שייגרם למשיב מהמשך הבניה הוא שולי (לכל היותר חסימת נוף במרפסת הגג, כאשר בפועל מדובר בחסימה זניחה), ולעומת זאת, הנזק שייגרם למבקש - שלא יוכל להתגורר בביתו כלל כשהפיר פתוח - הוא משמעותי.

3.         בית המשפט קמא קבע בעניין פיר המעלית שאין התאמה "בין המצב בפועל בין היתר הבניה", והוסיף כי די בכך כדי לבסס את הצו הזמני. בית המשפט קמא גם פירט את מהות אי-ההתאמה, ונשען על חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב, האדריכל דן יזרעאלי.

4.         האדריכל יזרעאלי כתב בחוות דעתו המשלימה כי:

"לאור אי ההתאמה בין מסמכי ההרמוניקה למצב בשטח עולה כי קיימת בעליל אי התאמה בין הבנוי בשטח (טרם מתן ההיתר) לבין המוצג בהרמוניקה כ'מצב קיים' וטעות/הטעייה זו דייה לאיין היתר בניה זה. שהרי לא מר בליליוס ולא הוועדה המקומית היו מאשרים בקשה זו לולא לכאורה פיר המעלית המוצע אינו מסתיר את הנוף ממרפסת בליליוס. כמו כן לא היה עולה בדעתו של מר בליליוס להיכנס אפילו למשא ומתן עם השכן אילו היה מוצג בפניו המצב האמיתי בו פיר המעלית המוצע מסתיר בעליל חלק גדול משדה הראיה שלו לנוף. מידע זה שהוסתר ממר בליליוס ומן הוועדה המקומית הינו מידע משמעותי ביותר ומכריע בשיקולי הוועדה המקומית ובשיקולי מר בליליוס להיכנס למו"מ עם המבקש".

            טענת אי-ההתאמה לא הופרכה באופן כלשהו, והמומחה לא חזר בו ממנה בחקירתו הנגדית.

לעניין האמור בחוות הדעת המשלימה, טוען ב"כ המבקש כי הגשתה נעשתה שלא כדין, ביום הדיון, כאשר בחוות הדעת המקורית שתמכה בבקשה הופיעה טענה מופרכת של בניה שלא לפי היתר. לשיטת המשיב מנגד, מדובר אך בהבהרה של האמור בחוות הדעת המקורית. בחנתי את הטענות, ואני מעדיפה את עמדת המשיב.

5.         על-פי ההסברים שקיבלתי בעת הדיון שהתקיים לפני, הסטיה הנטענת של מיקום הפיר יסודה בעובדה שבבקשת ההיתר שורטט בית המשיב במיקום שונה מזה הקיים בשטח. ב"כ המבקש טען, כי בבקשת ההיתר השרטוט של בית השכן אינו אמור להיעשות במדויק, כדבריו: "לא נדרש לתת פירוט מלא". ואולם, טענה זו אינה נתמכת על-ידי חוות דעת מקצועית, ואין בידי לקבלה. יתר על-כן, תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל-1970, מפרטות את שיש לכלול בתכניות הבניה המוגשות לאישור, ועולה מהן כי יש להבהיר את מיקום הבניה ביחס לקיים בשטח (תקנות 6, 7, שם).

6.         בנוסף, מחוות דעת יזרעאלי עלה שהשרטוט כפי שהופיע במסמכי בקשת ההיתר היה בו כדי להטעות. באי-כח המשיב הטעימו כי בין הצדדים הושג ביום 21.12.09 הסכם להסרת התנגדות המשיב לבניית הפיר, בהישען על תכנית הבניה כפי שהוצגה בפני הוועדה המקומית כחלק מהבקשה להיתר בניה, לפיה פיר המעלית ייבנה באופן שלא יגרום לחסימת נוף, אך בפועל נבנה הפיר באופן שונה. התוצאה היא, לשיטת המשיב, שהבניה גם מנוגדת להסכם.

7.         אני סבורה כי בשיקול הדעת של שופטת בית המשפט קמא לא נפל כל פגם.

            גם אם נכון לומר, כטענת המבקש, שמבחינת מיקום הפיר בבית המבקש הפיר נבנה על-פי ההיתר - לאור הראיות שעמדו לפני בית משפט קמא ולא נסתרו, מיקום הפיר הנבנה אינו הולם את המיקום ביחס לבית המשיב, כפי שתואר בתכנית הבניה. למעשה זו השאלה העיקרית שיש לבחון, כאשר מדובר בסכסוך בגין בניה הפוגעת בשכן: גם אם יש היתר בניה, האם המיקום של הבניה בפועל שונה ביחס לתנוחת בית השכן (המשיב) בשטח, כפי שתואר בתכנית שהוגשה לאישור. ברי כי יש חשיבות  בהקשר זה גם לשאלה כיצד השכן יכול היה להתרשם מתכנית ההיתר שהובאה לפניו לגבי מיקום הבניה. התרשמות זו היא הבסיס להתנגדותו או להסכמתו לבניה. בהתקיים שוני בין הבניה בפועל ביחס לתכנית, היה בתכנית האמורה - כפי שהוגשה - כדי להטעות, ועל כן, לענייננו, הבניה גם מנוגדת לכאורה להסכמה בין הצדדים, כפי שהושגה במקרה זה, על יסוד התכנית.

אוסיף כי מקובלת עלי עמדת בית משפט קמא, לפיה די בבעיית אי-ההתאמה לכאורה כדי להצדיק את הצו.

8.         אשר לשאלה אם מדובר ב"מעשה עשוי" כטענת המבקש - אציין כי מקובל עלי (על-פי התמונות שהוצגו) שפעולת הבניה בעיקרה בוצעה וההשלמה הנדרשת, ככל שמדובר בהיבטיה החיצוניים (שאינם מתייחסים לפנים הבית), אינה משמעותית, ואולם, עדיין הבניה לא הסתיימה. אכן, "חסימת הנוף" הנטענת על-ידי המשיב כבר נגרמה (הקיר הוגבה) ולא תשתנה גם אם הבניה תחדל, אבל אין מקום מטעם זה בלבד לשלול את זכותו של המשיב לקבל את הסעד הזמני. אין גם לומר שהיה שיהוי בהגשת הבקשה לצו מניעה. כפי שעולה מהחומר שלפני, הביטוי החיצוני של הפיר, ומשמעותו מבחינת חסימת הנוף, התבהרו למשיב זמן קצר לפני הגשת הבקשה.

9.         אשר לנזק הנגרם למבקש - מקובל עלי כי הצו הזמני פוגע היום במבקש באופן משמעותי, וניתן להתרשם שאמנם חסימת הנוף אינה משמעותית. ואולם, עילת התביעה של המשיב מוצדקת לכאורה, ואין מקום אך ורק בשל היקף הנזק הזמני להתעלם ממנה. הלכה היא שבאיזון הכולל של השיקולים הרלבנטיים למתן הצו, יש חשיבות לעוצמת הזכות לכאורה של מבקש הצו הזמני.

10.       אשר לטענות בעניין הסעד החלופי, אציין כי לא ראיתי פגם בפניה לבית משפט קמא, כאשר המשיב גם נשען על הסכם בין הצדדים.

            לאור האמור, הבקשה לרשות ערעור נדחית.

            המבקש ישלם הוצאות המשיב בסך 6,000 ש"ח.

ניתנה היום,  ג' באב תשע"א, 3 באוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לבאי כוח הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: